<h1>שו"ת הריב"ש סימן כ"ה</h1>
<h2>דף טו.</h2>
ומה ששאלת אם מותר להשכיר ולהשאיל בהמה לישמעאל בתחלת השבוע ולא יהיה אסור רק בע"ש. או אם אסור אפי' בתחלת השבוע לפי מסקנת הגמרא. תשובה. אין ספק דלפי מסקנת הגמ' אפי' בתחלת השבוע אסור להשאיל ולהשכיר, ואפי' למכור בהמה גסה העומדת למלאכה אסור גזרה משום שאלה ושכירות. אבל הר"ז הלוי ז"ל כתב והאידנא דמזבנינן סוסים ופרדים לאינו יהודי היינו משום דמגנו עלן, מידי דהוה אתריסים וכלי זיין דמזבנינן לפרסאי, משום דמגנו עלן. מיהו שאלה ושכירות ודאי אסירי. ואיכא מ"ד דביום חמישי בסתם מותר להשאילן ולהשכירן, מידי דהוה אכליו לב"ש דאית להו איסור שביתת כלים מדאורייתא. ולא אסרו אלא בע"ש אבל בחמישי מותר, כדאיתא בברייתא ספ"ק דשבת [י"ט ע"א] עכ"ד. והרמב"ן ז"ל חלק עליו שאם היה איסור מכירת פרדים משום כלי זיין, היה ראוי להתיר מטעם זה, שכיון שאין אסורין אלא משום היזק, הרי הגנתן עולה יותר מן ההיזק. אבל פרדים ושאר בהמה גסה העומדים למלאכה משום גזרת שביתה נאסרו ומה ענין זה להגנה שלהן. וכן מש"כ דאיכא מ"ד דאף שאלה ושכירות בחמישי מותר מידי דהוה אכלים לב"ש אינו נכון. דא"כ נימא דאף למכור לא אסרו אלא בע"ש כיון דכל עקר לא אסרו המכירה אלא משום שאלה ושכירות, ובמתניתין [י"ד ע"ב] סתמא קתני, ובכל מקום אין מוכרין להם בהמה גסה. ובריש בכורות [ב' ע"א] נמי תנן הלוקח עובר חמורו של נכרי והמוכר לו אע"פ שאינו רשאי. ואפי' בהמה לעובריה איבעיא לן התם [ב' ע"ב] ולא איפשיטא משום דאתיא לחלופי. וההיא ברייתא [שבת י"ט ע"ב] דשריא להשכיר כליו לעובד כוכבים בד' ובחמישי איכא למימר דלאו ב"ש קתני לה, אלא ב"ה דלית להו שביתת כלים. ואפ"ה בערב שבת אסור ואפילו משכירו לימים הרבה ובהבלעה לפי שנראה שנוטל שכר שבת. ובתוס' כתבו בשם ר"י ז"ל שלכך נהגו היתר במכירה לפי שבימי התלמוד היו הרבה ביחד והיו יכולין למכור זל"ז. אבל עכשיו שאין אנו כי אם מעט במקום אחד איכא פסידא אם לא היינו מוכרין לכותי. וכי האי גונא אמרינן בגמ' [ע"ב] גבי אין מוכרין כלי זיין לכותי, דפרכינן אי הכי אפי' חטי ושערי נמי, ומשני אי אפשר כלומר בלי הפסד ה"נ דאסור, אבל משום פסידא שרי. וכתב בספר התרומה [הלכ' עכו"ם סימן קמ"א] שלפי זה הטעם אין להתיר אלא בשקנאה ישראל לצורך עצמו ואח"כ נמלך למכרה. אבל שיקנה לכתחלה על דעת למכרה לא. אבל בשכירות ושאלות הדבר פשוט לאסור ואפי' מתחלת השבוע כמש"כ. וראוי למחות במי שירצה לעשות כך. ומה שאמרת שהגידו לך שאני התרתי להשכיר בהמות לכותי ואפי' בערב שבת כחשו לך. אמנם ראיתי בפסקי ע"ז למורי הרב ר' חסדאי בר ר' יהודה ז"ל זקנו של הרב דון חסדאי קרשקש נראה שכתב שם זה לשונו, על כן בודאי ראוי למחות ביד העושין כן ושלא ישאילו ושלא ישכירו אף מתחלת השבוע. ומיהו נראה דאם מתנין עמו על מנת שיחזירנה קודם השבת אפשר לסמוך עליהם בזה דהא אמרי' בגמ' בשלהי פרקין [כ"א ע"ב] בטעמיה דרשב"א דאמר לא ישכיר אדם שדהו לכותי מפני שנקראת על שמו וכותי עושה בו מלאכה בחולו של מועד, אבל שדהו לעובד כוכבים שרי מאי טעמא דאמרינן ליה וציית. אלמא אפשר למסמך עליה כנ"ל עכ"ל. ומש"כ הרא"ש ז"ל [שבת פ"א סימן ל"ג] שאין לסמוך להשכיר בהמתו לא"י ע"י שיפקירנה בינו לבין עצמו. כ"כ בתוס' [שבת י"ח ע"ב] ג"כ. והא דמקשינן בפ"ק דשבת [שם] לב"ש דאית להו דאדם מצוה על שביתת כלים, נר וקדרה מאי טעמא, ומתרצינן דמפקר להו אפקורי, שאני התם שא"א בענין אחר. והרשב"א ז"ל כתב התם משום הפקר ב"ד נגעו בה, דלב ב"ד מתנה עליהן להפריש העם מאסור. ונר וקדרה לב"ש התנו מפני צורך שבת. אבל בבהמה לדידן לא שייך האי טעמא. ומיהו אם השכירה או השאילה לכותי והתנה עמו להחזירה קודם השבת והכותי מעכבה בשבת טוב להפקירה בינו לבין עצמו קודם השבת כדי שינצל מאסורא דאורייתא, דהא דאסקינא בנדרים סוף פ' אין בין המודר [מ"ה ע"א] דהפקר בעינן בפני שלשה, והכא בפני שלשה לא אפשר, שהרי אותם שהפקיר בפניהם יזכו בה אם ירצו, או הכותי אם ישמע שהפקירה, דהא לפרסומי מילתא בעינן בפני שלשה, והיינו מדרבנן, אבל מדאורייתא אפי' בינו לבין עצמו מהני, הלכך בהא נפיק מאיסורא דאורייתא.
